גיליון 3/5
"חבר לשעבר" הגיש בביהמ"ש לתביעות קטנות בקצרין תביעה כספית נגד האגודה, והאגודה מצדה הגישה בקשה לעיכוב הליכים בטענה כי הסכסוך נשוא התביעה צריך להתברר בהליך בוררות, בהתאם לתקנון האגודה.
עניינה של התביעה היה החזרי הון אגודה, החזר תשלומי מיסי ישוב לאגודה והסדרת תשלומי סל השירותים הניתנים על ידי האגודה.
לטענת החבר התובע - במשך שנתיים הוא יזם 4 פגישות עם האגודה להסדרת החזר חלקו בהון אגודה והסדרת תשלום סל השירותים, כמתבקש מהתקנון, אך האגודה רק הבטיחה לחזור עם תשובות, הוליכה אותו סחור סחור בכוונה תחילה ודבר לא הוסדר. כמו כן, מאחר ולטענתו הוא אינו חבר עוד באגודה אין תקנונה חל עליו. על כן ומשלא נותרו בידו אפשרות נוספת לטפל בעניינו, פנה בתביעה זו לבית המשפט.
ביהמ"ש חזר על ההלכה כי מנגנון יישוב הסכסוכים הקבוע בתקנון חל גם על חברים לשעבר, וקבע כי הסכסוך הנדון בפניו נעדר כל סממן חוקתי, אלא כסכסוך בין האגודה לבין מי שהיה חבר בה על רקע עסקיה של האגודה, ומשכך יש אכן לבררו בבוררות, כקבוע בתקנון האגודה.
ואולם חרף קבלת בקשתה של האגודה לעיכוב הליכים, ביהמ"ש קיבל את טענות החבר כי האגודה נקטה בסחבת לברור טענותיו, ולא עשתה את כל הדרוש מצדה לקיום בוררות בין הצדדים וזאת בעצם אי היענותה לדרישותיו החוזרות של החבר לברור העניין, ועל כן חייב את האגודה בתשלום הוצאות משפט.
ביהמ"ש השתית את החלטתו על הסיפא של סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, כאילו הוראה זו הובאה ונטענה על ידי החבר עצמו:
"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך."
בית המשפט סבר שהיה על האגודה לפנות מיוזמתה לבוררות לאחר קבלת מכתב התראה של התובע, ולפני הגשת כתב התביעה על ידו.
אנו סבורים, בכל הכבוד, שהחלטה זו שגויה. על האגודה להגיש הבקשה לעיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התביעה, ואין על האגודה, לטעמנו, חובה ליזום הליך בוררות בכל מקרה שהיא מקבלת מכתב דרישה או הרשאה חבר.
