בפסד דין חשוב ביותר, ובעל השלכות משמעותיות שניתן בתאריך 16.5.2018 ע"י ביהמ"ש העליון נדונה לאחרונה בהרחבה שאלת "הצמידות" או "אי הצמידות" בין הזכות להיות בעל נחלה חקלאית במושב לבין החברות באגודה.
כזכור בבג"צ דרורי (בג"ץ 6331/00
עמיר דרורי נ' מינהל מקרקעי ישראל - משרד השיכון והבינוי) נקבעה לראשונה אפשרות היציאה מן האגודה מבלי לאבד את הנחלה, ולאחריו נתקבלה
החלטת מס' 970 של מועצת מקרקעי ישראל (מתאריך 9.6.2003) המעגנת זכות זו, ואולם האם ניתן מלכתחילה להקצות נחלה הכוללת קרקע חקלאית ואמצעי ייצור מבלי שמקבל הקרקע יתקבל כחבר אגודה, והאם נכון להנציח מצב בו קיימים בעלי נחלות חקלאיות שאינם חברים באגודה? כפי שנראה להלן – ביהמ"ש העליון השיב בשלילה לשאלה זו.
במושב שזור היו קיימות 55 נחלות מייסדים. בעלת זכות החכירה היא הסוכנות היהודית, והאגודה וחבריה הם ברי רשות. החל משנות ה – 90' הוקצו 20 נחלות נוספות לבנים, ואולם במשך שלושה עשורים
לא התקבלו הבנים כחברי אגודה, וכן בפועל לא היו שותפים בחלקות החקלאיות ובאמצעי הייצור של האגודה.
לאחר שלושה עשורים התעשתו ותבעו להכיר בהם כבעלי נחלות לכל דבר וענין, כולל שיתופם באדמות לעיבוד חקלאי, בפדיון מניות תנובה, במכסות מים, במכסות ביצים וקבלת כספי פיצויים על גריעת קרקע מן האגודה.
לאחר גלגולים בביהמ"ש המחוזי הגיעו הערעורים להכרעה בביהמ"ש העליון.
בפני ביהמ"ש העליון הובאו עמדות רמ"י, הסוכנות היהודית, האגודה והתובעים לגבי שתי אלטרנטיבות עקרוניות שונות:
- התובעים יוכרו כבעלי נחלות מבלי שיתקבלו כחברי אגודה. במצב זה, יחולקו האדמות ואמצעי הייצור הקיימים בחלוקה מחדש ל -75, וייווצר מצב של פיצול בין הבעלות בנחלה על כל המשתמע מכך – לבין החברות באגודה.
- צמצום תקן הנחלות ל – 55, גריעת השטח ממשבצת האגודה, כאשר התובעים יחכרו מגרשי מגורים בלבד, ללא קרקע חקלאית וללא אמצעי ייצור, ישלמו דמי חכירה ראשוניים ויקבלו חוזי חכירה.
נקבע עובדתית ע"י ביהמ"ש כי במשך שלושה עשורים שררה הסכמה בשתיקה בין המתיישבים לאגודה – כי המתיישבים קבלו את חלקות המגורים בלבד, ללא הקרקע החקלאית וללא אמצעי הייצור.
לעומת זאת, עמדת רמ"י והסוכנות היהודית הייתה כי תקן הנחלות במושב נקבע ל – 75.
לאחר שפרט ביהמ"ש את היתרונות והחסרונות שבכל אחת מן האפשרויות – העדיף ביהמ"ש את האפשרות השנייה. השיקול העיקרי של ביהמ"ש היה שמירת העיקרון של צמידות בין הזכות לנחלה ובין חברות באגודה, וצמצום המצבים החריגים לכך (דרורי, החלטה 970), שכן כדברי ביהמ"ש "
מתן נחלה למי שאינם חקלאים ואינם חברי אגודה מנוגד לעקרון העומד בבסיסן של הנחלות החקלאיות".
ביהמ"ש התחשב בעובדה שהתובעים מעולם לא היו חקלאים, וכי במשך 30 שנה בפועל היתה הסכמה כי הם מחזיקים במגרש מגורים בלבד, וכי למעשה 55 חברי האגודה נהנו מאמצעי ייצור של 75 נחלות בפועל.
התוצאה מפס"ד היא כי ממשבצת המושב יגרע שטח של 20 נחלות ויוחזר לרמ"י, ולתובעים יוקצו מגרשי המגורים בהסכמי חכירה בשטח שנגרע.
ביהמ"ש השאיר פתוחה את השאלה "השולית" – האם ישלמו התובעים דמי חכירה ראשוניים בעבור מגרשי המגורים, ובכך כנראה יפתח סבב נוסף של דיונים בתיק זה.
