גיליון 1/6
ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה תביעת שלושת נכדיו של חבר קיבוץ לפסק דין הצהרתי, כי לנכדים זכויות לשיוך דירה בקיבוץ מכוח צוואה, בניגוד לטענה של וויתור מאוחר יותר של המוריש.
הסב המנוח ערך צוואה בה ציווה את זכויותיו בדירה, לאביהם של שלושת הנכדים - הם התובעים. מאחר שאביהם של שלושת הנכדים נפטר עוד בטרם נפטר הסב, הוכרזו הנכדים כיורשים.
המחלוקת לה נדרש ביהמ"ש – היא האם אביהם של שלושת הנכדים ירש את זכויותיו של הסב המנוח לשיוך דירה מכוח הצוואה, או שמא יש לקבל את טענת הקיבוץ שלפיה, הסב המנוח הודיע בכתב ידו, מספר שנים לאחר הפקדת הצוואה, כי הוא מוותר על זכויותיו בדירה ומשאיר אותה ברשות הקיבוץ.
לטענת התובעים, לא ניתן ללמוד מהודעת הוויתור כי סבם המנוח ויתר על זכויותיו בדירה, מה גם שמול הוויתור עומדת צוואתו של סבם המנוח, בה הוא גילה דעתו בנוגע לגורל הזכויות בדירה לאחר מותו.
לטענת הקיבוץ, הסב המנוח היה אדם משכיל ואידיאולוג, "מן הסוג הישן" שלא האמין בהליך שיוך הדירות, הליך אשר סימל בעיניו פשיטת רגל רעיונית ולכן ויתר על זכויות השיוך, וזאת יש ללמוד מאי חתימתו על הסכמי השיוך, מדבריו בע"פ ומהתנהגותו במהלך השנים עד לפטירתו.
ביהמ"ש קבע כי, התנהגותו של הסב המנוח אמנם הצביעה, לכאורה, על ויתור; הוא לא פעל כדי לחתום על מסמכי השיוך, הוא חזר ואמר, כאשר שאלו אותו, כי הוא אינו מעוניין בשיוך וכל שהוא רוצה הוא לגור בדירה עד אחרית ימיו ושנותיו ואינו מעוניין לעסוק בנושא השיוך, או בשאלה מי יקבל את הדירה לאחר מותו.
אולם, סממנים אחרים בהתנהגותו הצביעו על כך שהוא אינו מבין, כראוי, את משמעות הוויתור ושהוא סבור שיש משמעות להורשת הדירה בצוואתו, ולכן וויתורו נעדר את גמירות הדעת הנדרשת, ועל כן, אין תוקף לוויתור, לכאורה, של הסב המנוח על זכויותיו בדירה, והנכדים זכאים לקבל את פסק דין ההצהרתי המבוקש.
יחד עם זאת, דחה ביהמ"ש את תביעתם של הנכדים לקבל דווקא את הדירה בה גר סבם המנוח, שכן זכותו של סבם המנוח היתה רק להצטרף להליך השיוך.
באשר לתביעתם לדמי שימוש ראויים – ביהמ"ש דחה עתירתם לסעד זה בתוך שנתן להם רשות לפצל סעדים ולתבוע זאת בתביעה נפרדת, שכן ממילא לא ניתן לדעת האם הסעד מצוי בסמכותו העניינית.
