בפס"ד מתאריך 21.12.2017 של ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א- יפו, נדונה שאלת היקף זכויותיו של "בן ממשיך", תוך חזרה על עיקרי התייחסות בתי המשפט למוסד זה.
לאחר הכרזתו של התובע כבן ממשיך, בטרם קיבל את הזכויות בנחלה בפועל, הוקמה במושב אגודה שיתופית נוספת המחזיקה באמצעי ייצור שאינם חלק אינטגרלי מן הנחלות הקיימות (נכסי נדל"ן מניבים), באופן שלכל נחלה הוקצו שתי מניות מייסדים באגודה (אחת לכל אחד מבני הזוג), והאם (אלמנה), בעלת
הזכות בנחלה, העבירה את מניותיה לבן אחר.
השאלה הספציפית שנדונה הייתה: האם זכויותיו של בן ממשיך כוללות גם את הזכות לקבל מניות באגודה השיתופית שהוקמה, או שהזכות למניות אינה כלולה בזכותו כבן ממשיך?
ביהמ"ש סקר את מהות מוסד הבן הממשיך, והאנומליה שבמצב לפיו חולף פרק זמן ממושך בין עצם הכרזתו כבן ממשיך לבין קבלת הזכויות בפועל במשק.
ביהמ"ש קבע כי על מערכת היחסים הנמשכת בין הבן הממשיך להוריו, לאורך כל התקופה בה הוא "זכאי" לקבל את הנחלה אך טרם קיבל אותה – יש להחיל את כללי הפרשנויות של "חוזים מתמשכים" (חוזה יחס), אשר מטבעם דורשים גמישות יתרה בהתייחס לנסיבות העלולות להשתנות במשך התקופה הארוכה בה מתמשכים היחסים החוזיים, או בנוסח ביהמ"ש – חוזים אלה "רגישים לקיומן של נסיבות עתידיות שלא הוסדרו במפורש בחוזה".
גישה זו דורשת החלת מידה רבה של תום לב לתוך כוונת הצדדים בהענקת הזכות. במקרה הנוכחי פסק ביהמ"ש כי בהענקת המעמד של בן ממשיך – הכוונה היא לתת לבן את הזכויות הקשורות בנחלה בלבד תוך שמירת זכותם של ההורים לעשות כראות חפצם בזכויות אחרות שאינן חלק אינטגרלי מן הנחלה, לפיכך – נקבע כי אין זכותו של הבן הממשיך מונעת את מסירת המניות הספציפיות שאינן חלק מן הנחלה - לבן אחר.
יחד עם זאת – בנסיבות הייחודיות של תיק זה, מאחר ואחד ההורים נפטר בשלב מוקדם יותר ביצע ביהמ"ש פיצול וקבע שמניה אחת (של ההורה הנפטר) אכן תועבר לבן הממשיך – קביעה שאינה נקייה מספקות לאור הנמקותיה בפסק הדין.
החשיבות שבפס"ד זה היא הקביעה שבהכרזת הבן הממשיך אין ההורים "נועלים" את עצמם מפני אפשרות של מתן זכויות נוספות באגודה שאינן חלק אינטגרלי מן הנחלה - לבנים אחרים.
