בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י עוזרת רשם האגודות השיתופיות ומנהלת מחלקת הבוררויות – עו"ד דנה ביאלר, אשר ניתן במסגרת השגה על פסק בוררות - הובהר כי מעמדו הנורמטיבי של תקנון האגודה גבוה ממעמדו של מודל השינוי בקיבוץ מתחדש, ככל שיש סתירה ביניהם.
הרקע לפסק הבוררות עליו הוגשה השגה עיקרו בתביעת חבר קיבוץ לחייב את קיבוצו בהפרשתם של תנאים סוציאליים בגין עבודתו "במשרה חלקית" בקיבוץ החל משנת 2004.
בחודש אוקטובר 2010 התקבלה באסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה בדבר שינוי בהסדרי התגמול של החברים ומאז למעשה מתנהל הקיבוץ כקיבוץ מתחדש.
עפ"י מודל השינוי: "נעשה ניסיון להיצמד ככל שניתן לחוקי העבודה התקפים במדינת ישראל", ואולם, הוראה זו לא עוגנה בתקנון הקיבוץ.
על בסיס משפט זה במודל השינוי טען החבר כי המודל החדש מקנה לו תנאים סוציאליים כעובד.
עוד טען החבר כי מעמדו של מודל השינוי ומעמדו של התקנון שווים מבחינה נורמטיבית, וככל שיש אי התאמה בין הוראות שני המסמכים - המודל מאוחר לתקנון כמו גם הרוב המיוחס בו התקבל ולכן הוראות המודל הן המחייבות ולא הוראות התקנון.
(במאמר מוסגר נזכיר כי בבג"ץ תל יוסף נפסק כי יחסי עובד ומעביד אינם חלים אוטומטית ביחסי חבר – קיבוץ.
- הבורר קבע כי מעמדו של התקנון עליון על מעמד מודל השינוי.
- בהשגה שהוגשה על פסק הבורר אישרה עוזרת הרשם ומנהלת מחלקת הבוררויות – עו"ד דנה ביאלר, את עמדת הבורר וקבעה כי:
.."לתקנון אגודה שיתופית דרישות נוקשות, בין השאר בשל מעמדו המחייב כלפי כולי עלמא. משכך מצא המחוקק להעמיד דרישה חד משמעית כי רישום תקנון (או תיקון תקנון) אצל הרשם הוא רישום קונסטיטוטיבי בשונה מרישום דקלרטיבי. דרישה זו בלבד מספיקה לצורך דחיית טענת החבר כי מעמדו של המודל זהה למעמדו של התקנון.
הנלמד מפסק הדין הוא כי אגודה אשר קיבלה החלטה באסיפה הכללית ברמה נורמטיבית של "נוהל" (כגון: "נוהל אורחות חיים") או "תקנון" (כגון: "תקנון שיוך" או "תקנון בנייה פרטית") הרי שככל שתתעורר סתירה בין הנוהל הנ"ל לתקנון האגודה – הוראות התקנון יגברו. לפיכך יש לשקול אם קבלת נוהל משמעותי לאורך שנים – מחייבת גם תיקון תקנון כך שימנעו סתירות בין התקנון והנוהל.
נבהיר כי לא כן הדבר ביחס להסכמים ספציפיים הנחתמים בין האגודות לחבריהם, בהם מתווספת פסקה בנוסח הבא: "בכל מקום בו תהיה סתירה בין הוראות הסכם זה לבין החלטות הקיבוץ והתקנון, יגבר האמור בהסכם זה.", שכן להערכתנו אין מניעה להסכים במסגרת הסכם ספציפי כי הוראות ההסכם במקרה של סתירה יגברו על הוראות התקנון.
