ביהמ"ש המחוזי בירושלים בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים, דחה ערעור שהופנה כנגד החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות במסגרתה נדחתה בקשתם של בני זוג לקבוע כי הם חברי קיבוץ מכוח התנהגות, תוך שנתן תוקף לסעיף בתקנון האגודה השולל קבלה לחברות מכוח התנהגות
תקנון הקיבוץ משנת 1994, אשר אושר ע"י רשם האגודות השיתופיות זמן קצר לאחר התיקון, כלל הוראה מפורשת המונעת קבלה לחברות מכוח התנהגות, ומאחר שכל טענת בני הזוג לרכישת חברות מכוח התנהגות היתה מבוססת על תקופה שלאחר שנת 1994, קבע ביהמ"ש כי תביעתם מנוגדת לתקנון וממילא לא ניתן לקבלה.
למעלה מכך, מהרקע העובדתי שמתואר בפסק הדין ומקביעותיו של ביהמ"ש, עולה כי בני הזוג לא הניחו אף תשתית המתיישבת עם טענתם גם לגבי התקופה שלאחר תיקון התקנון, אלא להפך – הם לא שילמו דמי חבר לקיבוץ, וכן לא השתתפו או הצביעו באסיפה הכללית.
נדחתה גם טענתם של בני הזוג כאילו נשללה מהם האפשרות לרכוש חברות מכוח התנהגות, שכן ביהמ"ש קבע שהמקרה שלפניו, אינו דומה למקרה שנדון בבר"ם 9609/05 קיבוץ רמת הכובש נ' צור, עליו ניסו להישען בני הזוג - וזאת מאחר שבאותו מקרה, הקיבוץ נהג בחברת קיבוץ כחברה שנים רבות טרם נשללה האפשרות לרכוש חברות מכוח התנהגות עפ"י הוראה מפורשת בתקנון לאחר תיקונו.
ביהמ"ש ציין גם כי מן החומר שהובא בפניו עולה כי בני הזוג החלו לטעון לחברות בקיבוץ רק לאחר שהתקבלה החלטה של האסיפה הכללית להסמיך את ועד ההנהלה לסיים את שהותם של בני הזוג בקיבוץ, ובהמשך לנקוט נגדם בהליכי פינוי – ויש בכך כדי להטיל צל לא מבוטל מעל טענותיהם.
כך או כך – ביהמ"ש קבע כי החלטת עוזר רשם האג"ש (עו"ד אודי אמיתי) שלא להכיר בחברותם של בני הזוג כחברי קיבוץ התבססה על תשתית עובדתית איתנה, כך גם דו"ח החוקר אשר היה ברור וחד משמעי ועל כן דחה את הערעור.
פסק דין זה ממחיש את חשיבות ההוראה בתקנון האגודה השוללת אפשרות של קבלה לחברות מכוח התנהגות, ומומלץ לאגודות לחזור ולוודא כי הוראה מסוג זה אכן כלולה בתקנונן.
