סמכות לצירוף לבוררות צד שלא חתם על הסכם בוררות 

בחלק מן הבוררויות המתנהלות במסגרת אגודות שיתופיות עולות שאלות הדורשות הכרעה בזכויות במקרקעין, גם במחלוקות שבין האגודה לחבר, וגם במחלוקות שבין חברים לבין עצמם.

כיום שאלות אלו נפוצות יותר בבוררויות הקשורות למושבים, ואולם לאחר השלמת תהליך שיוך הדירות בקיבוצים – סביר שיתחילו להיות מועלות גם בבוררויות הקשורות לקיבוצים.

במקרים אלו, עולה השאלה האם הרשות למקרקעי ישראל, שהיא בעלת הקרקע אינה חייבת להיות אף היא צד לבוררות, שכן כיצד יכריע הבורר בדבר קיומן או אי קיומן של זכויות במקרקעין מבלי שבעלת הקרקע תהיה חלק מן הצדדים בבוררות?  

ואולם - כידוע מחויבים לבוררות רק הצדדים שהיו צדדים להסכם הבוררות מלכתחילה, ואילו רמ"י אינה צד להסכם בוררות כלשהו, וגם אינה כפופה לתקנון האגודה, ובשל כך אינה מחויבת לבוררות.

ואם רמ"י לא תהיה מיוצגת בבוררות – האם יתכן מצב שלאחר שיינתן פסק בוררות – תודיע רמ"י כי הפסק אינו מחייב אותה, מאחר ולא  היתה צד לבוררות ?

האם וכיצד יוכל הבורר לצרף את רמ"י כצד לבוררות שלפניו, ואשר בה הוא מתכוון לקבוע להכריע בדבר זכויות של הצדדים במקרקעין?
התשובות לשאלה זו נגזרות משתי מערכות שיקולים:
האחת – הכללים המשפטיים הכלליים לצרוף צד לבוררות, אשר לא היה מלכתחילה צד להסכם הבוררות.

השניה –מעבר לשיקול הראשון – כאן נוספים גם שיקולי הספציפיים היועץ המשפטי לממשלה, לאשר או לא לאשר השתתפות המדינה בבוררות, שכן רמ"י היא זרועה של המדינה.

השיקולים העיקריים בשתי השאלות, מפורטים במצגת של הרצאת עו"ד אביתר גושן בהשתלמות עורכי דין מטעם לשכת עורכי הדין אשר ניתנה, בתאריך 22/7/17, והמצורפת לגיליון זה