לאחרונה נתקבלו שני פסקי דין בערעורים של מועמדים לחברות אשר בקשתם נדחתה, ולאור התוצאות השונות בשני פסקי הדין, מתחדדים הצעדים הנחוצים מצד האגודה כדי שהחלטה שלא לקבל חבר – תעמוד במבחן שיפוטי.
בפס"ד של ביהמ"ש המחוזי מרכז–לוד (ת"א 5021-10-14 כהן נ' קדרון) נפסק פיצוי כספי גבוה מאוד (מאות אלפי שקלים) בגין אי קבלת מועמד לחברות.
המדובר במשפחה שביקשה לרכוש נחלה במושב, ולאחר שחתמה על הסכם רכישה מותנה בתנאי שיתקבלו לאגודה – נשלחה לבדיקה גרפולוגית כחלק ממבדקי הקבלה.
המשפחה קיבלה תשובה לקונית ולא מנומקת כי בקשתם להתקבל נדחתה. המשפחה ערערה לאסיפה הכללית, אך לא קיבלה הזמנה לאסיפה הכללית, ממילא לא התאפשר לה לטעון בפני האסיפה, וגם לא קבלה הודעה על החלטת האסיפה.
המושב חויב בפיצוי כספי גבוה בשל היעדר הנמקה כלשהי לתשובה, אי קיום שימוע ואי קיום זכות הערעור של המבקשים.
לעומת זאת, ביהמ"ש השלום בצפת (ת"א 20927-12-12 שחורי נ' קיבוץ דפנה) דחה תביעה של תושבים אשר ביקשו להגיש מועמדות לקבלה לחברות.
התובעים היו תושבים בשכירות בקיבוץ במשך 12 שנה, וכאשר הגישו בקשה להתקבל למועמדות, נדחתה בקשתם ע"י וועדת הקבלה של הקיבוץ תוך הנמקה לקונית – כי הדחיה מבוססת על דוח מכון אליו נשלחו (מכון אדם מילוא).
נימוקי דחיית התביעה היו, ראשית כי ההנמקה המתבססת על דוח מכון האבחון – מספיקה אף שהיא לקונית.
עוד נפסק כי התובעים קיבלו על עצמם את הכללים עליהם חתמו, ולפיהם אין להם זכות ערעור לאסיפה הכללית על הסירוב לקבל אותם כמועמדים, אלא רק לוועד ההנהלה, וממילא עובדתית לא הגישו ערעור לא לוועד ההנהלה ולא לאסיפה הכללית.
ניתן אמנם ליישב בין שני פסקי הדין על בסיס השוני העובדתי ביניהם, אך בכל אופן הם מדגימים ומדגישים את הצורך בפרוצדורה ברורה, מפורשת וברת הגנה בהליכי קבלה למועמדות או לחברות, קל וחומר כשמסרבים לבקשה, וכמובן בהקפדה על חובת הנמקה ומתן אפשרות ערעור, או לחילופין ויתור מפורש של המועמדים מראש על אפשרות זו.
