גיליון 3/11
לאחרונה ניתן בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים פסק דין המחדד ומיישם את הוראות הדין בכל הנוגע לאפשרות שינוי צוואה הדדית ע"י אחד מבני הזוג. (ת"ע (ירושלים) 41295-09-16 – א.א. נ' י.א (המנוח) והאפוטרופוס הכללי מחוז ירושלים, ניתן בתאריך 15.8.2018).
המיוחד בצוואות הדדיות הוא עיקרון ההסתמכות – דהיינו – כל אחד מבני הזוג כלל בצוואתו הוראות הורשה לבן זוגו מתוך הסתמכות על כך שבן הזוג לא ישנה את צוואתו לאחר פטירת בן זוגו.
אילו היה בן הזוג (שנפטר) יודע כי בן הזוג הנותר ישנה את צוואתו מאוחר יותר – יתכן שהיה מוריש את רכושו מלכתחילה באופן אחר.
לפיכך – כיבוד עיקרון ההסתמכות גורם להגבלת "הזכות לצוות" הכוללת גם את הזכות לשנות את הצוואה.
איזון האינטרסים בין העקרונות המתנגשים מצוי בסעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (תיקון מס' 12 משנת תשס"ה - 2005), הכולל הגבלות, סייגים ותנאים לאפשרות שינוי הצוואה של בן הזוג הנותר בחיים, במקרה של צוואה הדדית.
בין היתר דורש החוק כי במקרה של שינוי כזה (שנערך לאחר פטירת בן הזוג הראשון) – על בן הזוג המבקש לשנות את צוואתו ולהשיב לעיזבון את כל שירש על פי הצוואה ההדדית, וזאת כתנאי מוקדם לתוקף תיקון הצוואה.
פסק הדין האחרון שניתן כאמור, עסק בבני זוג שהורישו רכושם האחד לשני, ולאחר פטירת שניהם – לששת ילדיהם. לאחר פטירת האב, ביקשה האם לשנות את צוואתה להוריש רכושה לשני בנים בלבד, מן הנימוק שרק שניהם תומכים בה, ויתר הילדים מתנכרים לה.
בהתנגדות לצוואה שהגישו ארבעת הילדים "המנושלים" - בוטלה הצוואה המאוחרת יותר של האם, מאחר שלא עמדה בתנאי אותו סעיף 8א לחוק הירושה.
חשיבות פסק הדין היא בכך שהוא חזר והדגיש את "עיקרון ההסתמכות" ויישם בפועל את הוראת בטלות צוואה חדשה המשנה הוראות צוואה הדדית לאחר פטירת בן הזוג - שלא עמדה בדרישות הדין.
